רונן, היה אדם מאוד צנוע, אוהב בריות, אהב מאוד לטייל בארץ ובחו”ל עם אשתו ליאת. כשעבד במשטרת ישראל, קיבל שוטר מצטיין אך מעולם לא סיפר להוריו על כך. אפילו כשעלה בדרגות לא סיפר לאף אחד. רונן אהב צדק, תמיד הסתפק במועט, לא ניקר עיניים ולא הטריד מעולם אנשים, תמיד אהב לעזור לכולם.
כשרונן חלה, הוא בחר להסתגר ולא לספר. הוא לא הסכים שירחמו עליו. אבי ליכט, חברו, מספר בשבחו: “מאז מותו שמעתי עליו תשבחות ומחמאות. אני מאמין ויודע כי כל הדברים הן אמת לאמיתה. אבל אני רוצה לזקק הכל למילים פשוטות, כפי שנדמה לי שרונן היה רוצה. רונן היה בן אדם. “מנטש”. אפילו אסחף ואומר “אדם טוב”. ודאי תתהו – זה הכל ? בן אדם טוב אומרים על מי שאין שום דבר אחר לומר עליו. אבל נדמה לי שהפשטות הזו והמילים הצנועות הללו מבטאות את רונן יותר מכל. הטוב של רונן בוא הטוב שעליו מדברת המשנה. לרונן היה לב טוב. המשנה לא נסחפת. טוב הוא הכל. הוא השלמות. ורונן היה אדם שלם. מי שראה את רונן שמל בשמחתם של אחרים, מסתפק במועט ולא עומד על שלו היה מבין מהי עין טובה. אני מודה שלעיתים כעסתי על מידה זו. חשבתי שלרונן מגיע יותר וכי הוא אינו דורש את שמגיע לו. אבל הצניעות שלו לא אפשרה לו לעשות את מה שכל אדם אחר בעולם המקולקל היחצ”ני שבו אנחנו חיים היה עושה. רונן האמין, אולי בתמימות, כי מעשיו ידברו ולא פיו שלו. הדרך האצילית שבה התמודד עם כאבי התופת והסוף המתקרב מעידים עליו יותר מכל. הוא התעקש עד הסוף שלא להיות לטורח ושלא להיות מושא רחמים של איש. מי שראה את רונן מוקף בחבריו מאשקלון לכל אורך השנים, ואת האהבה שבה היה מוקף תמיד היה מבין מהו חבר טוב”.
המפקדת שלו מהמשטרה מספרת: “רונן הביא עמו מבט רענן למשרד הייעוץ המשפטי. את המבט של האזרח. מבט שהוא כל כך חשוב, וגם כ”כ חסר, בעבודת המשטרה. ונוסף על כך גם את המבט של האורח הרואה כל פגע. הוא הכניס למשרדנו נורמות של אכפתיות, אכפתיות של ממש ולא זו מהזן המעושה. נורמות של למידה והתמקצעות מתמדת. והכי חשוב – צניעות מקצועית. תכונה נדירה למדיי בקרב האוחזים במקצוע עריכת הדין. רבים בחרו במשטרה בתור מקום עבודה ודרך חיים אבל רונן בחר בה לאחר שהגיע ממעוז הכסף ובעיקר ממעוז היוקרה – משרד עורכי דין פרטי וחברת הייטק – החליט, בצניעותו יש לומר, לוותר עליהם. ילדים יקרים. אם עכשיו אתם מכירים קצת יותר את אביכם את שלי עשיתי. הוא באמת היה איש גדול וזה באמת הפסד נוראי שהוא כבר לא אתנו. אביכם לא יחזור אבל הוא השאיר לנו דרך. דרך של עומק ויסודיות, דרך של הגינות, דרך של צניעות. בדרך הזאת נשתדל ללכת. כולנו”.
