בן משה ולאה, נולד בשנת תש”ח (1948) במרקש אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956. יעקב התחיל את לימודיו בכיתה ג’ באשקלון. הוא השתייך לתנועת “הנוער העובד” ואחרי שסיים את לימודיו היסודיים בהצלחה הומלץ עליו להמשיך את לימודיו בבית- הספר לחוננים בירושלים. יעקב לא הסכים ללמוד שם ואחרי שבוע עזב, כי לא יכול להיפרד מחבריו – ואף בגלל סיבות דתיות. את לימודיו בבית- הספר התיכון על- שם אריה תגר סיים באשקלון במגמה ההומניסטית בהצלחה מרובה, מגיל שלוש- עשרה השתייך לחוג- הקליעה והיה חבר במועדון- הקליעה באשקלון. כן התעסק בספורט באתלטיקה קלה. בשעות- הפנאי אהב יעקב לצייר, לעסוק במלאכת- יד ובפרט בעבודות- עץ, לכתוב גם דברי פיוט והרוח הפועמת בהם אינה עליזה במיוחד. נוסף לתחביבים שפורטו לעיל היה עוסק באיסוף בולים, מטבעות ומדליות שזכה בהן בתחרויות שונות שהוא היה משתתף בהן (קליעה וספורט) ופרסים שונים שניתנו לו בסופן של התחרויות- קריאה שנערכו בבית- הספר התיכון. עניו היה, צנוע, חרוץ ומכושר ואוהב לעזור לזולתו. סדר וניקיון היו מקווי אפיו. אהבת הידע הייתה גדולה בלב יעקב ובמיוחד היה מחפש דברים נוספים ללמדם (נוסף למקצועות ההכרחיים). חלומו הגדול של יעקב היה להתגייס כטיס ובגשתו למבדקים עבר אותם; אך לאחר- מכן חזר בו כיון שמקצוע זה דרש חמש שנים של שירות בצבא. הוא חשב ללמוד רפואה אחרי שחרורו מן הצבא – ולכן פנה לצוללות. כחודש אחרי בחינות- הגמר, באוגוסט 1966, גויס לצה”ל וביוני 1967 הוסמך כצוללן. כשנה שירת בבסיס בחיפה ולאחר- מכן נמנה עם הצוות היוצא לאנגליה ושם שהה ששה חודשים.
גם בהיותו רחוק מביתו (ובחוץ- לארץ) לא פחתו אהבתו ודאגתו לבני- ביתו. אך באחד הימים, הוא יום כ”ד בטבת תשכ”ח (25.1.1968), בתום שיפוצי הצוללת בדרכה הביתה ובהיותה בנתיב- הים בין גיברלטר לחיפה, נותק הקשר עמה ושוב לא התחדש. הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך- פטירתו של יעקב, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ”ט בטבת תשכ”ח (30.1.1968)
מאחר שיעקב נמנה עם חברי צוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי “דקר” בבית- הקברות הצבאי שעל הר- הרצל בירושלים.
ביום י”ג בסיוון תשנ”ט (28.5.1999) בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח”י “דקר” על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ’ בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. 
