רב”ט אלחי שיטרית, בנם הבכור של מיכאל (מיכה) ומלכה (מלי), אחיהם של אריאל ואיתמר,

נולד ביום י”א בשבט תשנ”ה 11.1.95 בשעה 22:00 בביה”ח ברזילי באשקלון.

אלחי אהב כדורסל ושיחק מספר שנים ב’אסא’ ובנבחרת ביה”ס בכדורסל. הוא אהב מאוד את הים ובמיוחד את הגלים הגבוהים. אלחי הרבה לגלוש גלים וללמד אחרים לגלוש.

אלחי למד בבית הספר היסודי אילנות והצטיין בלימודיו במגמת עיצוב גרפי במקיף אורט הנרי רונסון מחזור כ”ב. כבר מגיל צעיר בלט אלחי בכישרונו לציור ובפרויקט הסיכום שלו במגמה, שילב בין תחביביו ויצר מצגת של סביבת חוף ים וגלשנים.

במהלך שנות לימודיו בביה”ס הרבה לעסוק בפעילות חברתית ולימד ניצולי שואה להשתמש במחשב, היה נציג הכיתה במועצת התלמידים וכתב את סיפור חייו של השר לשעבר אבי דיכטר,  במסגרת הפרויקט הבית ספרי ‘סיפורי עירי’ להנצחת סיפורי גיבורי אשקלון.

שמו אלחי הוא חיבור בין שמותיהם של שני סביו, אליהו וחיים, שנפטרו בטרם עת. אלחי נשא את השם כמוטו, תמיד חיבר בין חברים והיה המקשר בין שתי קבוצות החברים ה’אולטרס’ וה’עץ’. בכיתה שהתעוזה, השובבות והקונדסות אפיינו אותה, היה המגשר בין התלמידים להנהלה, בין האלקטרוניקה לגרפיקה, בין הקבוצות במטלת הביצוע באזרחות, בהכנה למסע הישראלי ובהכנת ספר המחזור. באותו ספר נכתב שהאושר היה דרך חייו ושהסכנה הגדולה היא שהמזל יפנה לו גב.

אלחי בלט בשמחת החיים שבו, בטוב ליבו, בעיניו הבורקות, בחיוך הכובש והמדבק שלו ובצחוקו המתגלגל. הוא היה חבר אמיתי של הבנים והיה אהוב מאוד על חברותיו. המאפיין הבולט ביותר שלו היה יכולתו להכיל ולהתחבר לכל הילדים או הבוגרים שהיו שונים או דחויים. איש לא היה שקוף בעיניו והוא תמיד הקדים שלום לכל אדם, התייחס לכל המבוגרים בכבוד, בהערכה, תמיד בעיניים רכות, בהכרת תודה, בחיוך מבויש ובנימוס.

אלחי התגייס לצה”ל ב-30.7.13 לגדוד 603 של ההנדסה הקרבית. הוא היה מצטיין המחלקה בטירונות ובאימון המתקדם היה מצטיין פלוגתי כששבר שיא בבוחן המסלול. הוא נבחר ע”י מפקד הפלוגה לתפקיד קשר מ”פ ועם עליית הפלוגה לתעסוקה מבצעית בגזרת לבנון היווה דוגמא ללוחמי הפלוגה בכל אירוע ובכל משימה. אלחי התבלט בתחושת השליחות שפעמה בו, בעזרה לזולת, בבגרותו ובשאיפתו לפרוץ קדימה ולעשות יותר. הוא היה חבר של אמת שכל לוחם רצה בקרבתו, שחיוכו התמידי השרה רוגע ובטחון. עתידו בגדוד היה מובטח בהתבסס על יכולותיו המקצועיות שהיו שלובות בשאיפה למצוינות, בכריזמה ובכושר ההנהגה.

אלחי אהב מאוד את משפחתו והרבה לספר על הוריו כזוג צעיר, על היכרותם, על אחיו, על הרוחות המשפחתיות בשבת ועל הקשר המיוחד שהיה לו עם אמו. אלחי התנאה מאוד במשפחתו, הכיר להם תודה על טיפוחו והרבה להרגיע אותם במסרונים ובהודעות. חבריו לפלוגה העריצו את גישתו האופטימית, נטולת הפחדים ואת המוטיבציה הרבה שלו. עיניהם היו נשואות  אליו כחבר שטוב לסמוך עליו וכדובר המחלקה בכל עניין.

אלחי נהג לצלם את החוויות והרגעים היפים של החברים לפלוגה וכך השאיר לחבריו מזכרות רבות, הם נהגו לומר עליו ‘לב מזהב וכומתה מכסף’.

ביום חמישי 3 באפריל 2014 בסיום תרגיל בגזרה הצפונית, קיבל אלחי צ’ופר מהמפקד והורשה לצאת הביתה כמה שעות מוקדם מהמתוכנן. אלחי הצטרף להאמר שהחזיר את הציוד ונסע עם עוד שלושה חיילים מהמוצב. לאחר שתי דקות של נסיעה, במרחק מאות מטרים בלבד מהמוצב, איבד הנהג שליטה מסיבה שטרם הובררה וההאמר התהפך. אלחי שנפצע באופן אנוש בראשו נפטר תוך דקות ספורות. שלושת החיילים שהיו בהאמר יצאו ללא פגע. חבריו לפלוגה שהגיעו למקום בריצה התקשו להתמודד עם הבשורה המרה.

אלחי שתמיד בלט בשמחת החיים ובאופטימיות ששפעו ממנו, נקפיד לבלות וליהנות ומיצה כל רגע מחייו כאילו ידע שימיו ספורים.