עודד, בן דבורה ויצחק, נולד ביום ד’ באב תשי”ד  (3.8.1954) בקיבוץ בית- קשת. הוא למד בבית- הספר היסודי “בית יחזקאל” באשקלון, ואחרי- כן סיים את לימודיו בבית- הספר התיכון על-שם תגר באשקלון במגמה ההומנית. עודד ( כונה בפני בני משפחתו עודי), היה ילד יפה תואר וזוג עיניו הכחולות שקפו פקחות וסקרנות.. מטבעו היה חרוץ ודייקן וביקש תמיד לדעת ולהבין דברים לאושרם. בהיותו בן שלוש עקרה משפחתו מהקיבוץ לאשקלון. בילדותו היה עודד חבר בתנועת ה”צופים”. כשלמד בבית- הספר התיכון, יצא במסגרת הגדנ”ע לקורס מ”כים ואחרי- כן מילא תפקיד של מפקד כיתה בגדנ”ע. הוא עסק בג’ודו והגיע בו להישגים טובים. כן אהב מאוד את הים והיה שוחה למרחקים. הוא הצטיין בחוש צדק, הוא שנא העמדת פנים, תמיד אמר את אשר בליבו ועשה דברים באורח גלוי וישיר. הוא היה שתקן ומסוגר, אך בעל ראייה חדה ומעמיקה, כלפי חוץ נראה אדיש וקשוח, אך בפנימיותו היה רגיש לכל הנעשה סביבו והדברים נגעו ללבו מאוד. עודד היה מוכן תמיד לעזור ולהתנדב למשימות שאינן קלות ואינן נעימות. היה לו קשר עמוק לעברו של העם בארץ וקשר זה עיצב את השקפת עולמו. הוא הצטיין בסקרנות רבה ובבקיאות עמוקה בנושאים ארכיאולוגיים והיסטוריים. תקופה מסוימת עבד בחפירות ליד הכותל המערבי במסגרת “השירות הלאומי” בחופשת הקיץ שבסוף הלימודים בכיתה השביעית נסע לטיול באירופה, במסגרת משלחת נוער, וחזר מלא רשמים וחוויות.

עודד גויס לצה”ל בסוף אוקטובר 1972 והתנדב לחיל הים, ליחידת הקומנדו הימי. לאחר הטירונות והגיבוש” ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ”כים, השתתף בקורס מכין לצוללים. אולם בשל פגם בריאותי שנתגלה, הועבר לחיל רגלים, לחטיבת “גולני”. כמ”כ נשלח לתעסוקה מבצעית בעזה ומשם נשלח לקורס מש”קי חבלה. כשפרצה מלחמת יום- הכיפורים עשה עודד בקורס מש”קי חבלה. משלא נענתה בקשת החניכים לחזור ליחידות האם שלהם, היה עודד הראשון שהפציר בחבריו לברוח מהקורס ולהצטרף איש- איש ליחידתו. ואכן במאמצים רבים הצליח להגיע לגדודו (“גדוד הבוקעים הראשון”) ברמת הגולן. ביום כ”ו בתשרי תשל”ד (22.10.1973) בקרב לכיבוש החרמון, נלחם עודד באומץ לב ובהקרבה, ודייק בצליפה תוך חיסכון מרבי בתחמושת. הקשר ששכב משמאלו החל לרוץ, נפגע ושכב על קו הרכס- מטרה מצוינת לסורים. לא הייתה דרך להגיע אליו בלי להיפגע והחובש אמר שאי- אפשר להצילו. אף- על- פי-כן, החליט עודד לצאת ולגרור את הפצוע לאחור. הוא זחל והתקרב אל הפצוע וכשניסה לחלצו, נפגע מכדור צלף בראשו ונהרג. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית- העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות, לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.