בן דוד ועדה. נולד ביום י|ז בתשרי תש”ה (4.10.1944) בקיבוץ אשדות יעקב, תאומה של אחותו תמר. שנות ילדותו במשק עברו עליו בשלווה עד אשר פרצה מלחמת הקוממיות ועם שאר ילדי המשק פונה גם אמנון לחיפה, מקו האש בחזית עמק הירדן. עם תום המלחמה עזבה המשפחה את המשק ועברה לתקופה של שנה אחת אל מושב כפר יהושע בעמק יזרעאל. בשנת 1950 עקרה המשפחה את מקום מושבה לשכונת נוה עוז ליד פתח תקוה ושם למד בבית הספר היסודי עד כיתה ח’. בעקבות האב, שירד לנהל חווה חקלאית בנגב הצפוני, עברה המשפחה שוב לשכונת “אפרידר” אשר באשקלון. כאשר סיים אמנון את לימודיו היסודיים שם המשיך בבית הספר התיכון וסיים את לימודיו בו בשנת 1962. הצימאון לדעת, אשר היה נטוע בו עוד מנעוריו, הלך וגבר עם התפתחותו.
באוגוסט 1962 גויס לצה”ל. תחילה הוצב לחיל התותחנים אבל הוא לא מצא סיפוק בהשתייכות לחיל שאינו פורץ קדימה. הוא ביקש, השתדל ואף הצליח לעבור לשריון, כשהוא שואב השראה ועידוד משכן המשפחה ומידיד שלה – מפקד בכיר בשריון. את הטירונות סיים בהצטיינות וכך המשיך מקורס מפקדי טנקים ועבר לקורס קציני שריון. הוא חתם על שירות קבע והגיע לדרגת סגן. ב-5 ביוני פרץ אמנון בראש פלוגתו אל סיני, פלוגתו היוותה את הכוח הראשון שחצה את הגבול. הכוח עלה על מתחמי הארטילריה של האויב במבואות הדרומיים של רפיח – ואמנון שהיה בראש טור הפורצים, נתקל ראשון באויב- ונפל. זה היה, כאמור, ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים.
בתאריך כ”ו באייר תשכ”ז (5.6.1967) הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקדו הישיר בזמן המלחמה סיפר עליו לאחר מכן כי “הוא הצטיין בשילוב מופלא של משמעת מושלמת ורוח טובה, המשמעת שלו לא הייתה מובטלת כלפי חוץ, הייתה לו משמעת עצמית שהשפיעה על כל פקודיו. ולצד המשמעת הייתה לו רוח חברית, אך לא “חברמנית”. תמיד היה מרוצה, מעולם לא התאונן, תמיד ראיתיו כשעל פניו חיוך נעים. ואף כי היה מבוגר מחייליו בשנה או שנתיים הרגשתי כי הם אוהבים אותו כאהוב אב או אח בכור”. קו אופייני לגבי אישיותו ציין הסמ”פ, שהוזכר לעיל, בספרו כי “גם המלים האחרונות ששמעתי ממנו באלחוט, כשראינו בדואים על אם הדרך, היו: ‘אל תירו באזרחים, אין אנו נלחמים בהם!’ . אחרי נפלו הועלה לדרגת סרן.
