יעקב-שלמה, בן דינה ומיכאל-דוד, נולד ביום י”ט באלול תשי”ב (3.8.1952) בטבריה. עוד כשהיה פעוט עברה משפחתו להתגורר באשקלון. יענקל’ה התקבל לגן חובה כשהיה בן שלוש בלבד, כיוון שכבר בגיל רך זה הצטיין בתבונה ובתפיסה מצוינת. את חוק לימודיו היסודיים סיים בבית- הספר היסודי “בית יחזקאל” באפרידר, ואחרי כן למד בבית-הספר התיכון העירוני. יענקל’ה לא היה מן התלמידים המצטיינים בכיתתו, משום שהקדיש את רוב זמנו בעזרה לחבריו בלימודיהם. כבר בגיל צעיר היו דעותיו של העלם יפה התואר מגובשות והוא ידע לעמוד על שלו. בבית הספר יזם את החוג לדרמה וארגן פעולות התנדבות. הוא הצטיין בכל תחומי הספורט, כמו כן כתב פיליטונים ושירים והאזין למוסיקה. הוא זכה בהרבה מדליות על הישגיו בספורט וביחוד בקליעה למטרה. יענקל’ה היה חבר בתנועת ה”צופים”, השתתף בהרבה פעולות כחניך ואחרי כן כמדריך. בטיולים נהג תמיד לעזור לחבריו בנשיאת משא, בהדרכה ובעצה. באימוני הגדנ”ע ראה חשיבות גדולה ולא חסך מאמצים בפעולותיו בתחום זה, והגיע להישגים מעולים בזכות כושר במנהיגות שלו. בלי שיעבור קורס מפקדי כיתות, מונה יענקל’ה מ”כ בזכות כישרונותיו. לא אחת מילא את מקום המפקד הממונה עליו ביעילות, במסירות וברוח טובה.
יעקב גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1971, והוצב לחיל האויר. הוא עמד בבחינות בכניסה לקורס טיס, אך כעבור ארבעה חודשים הועבר לחטיבת “גולני”. תוך זמן קצר התבלט כחייל מצטיין והיה מטובי המקלענים בחטיבה. בזכות כושרו הגופני המעולה, כוח רצונו והידע הרב שרכש נעשה קלע מצוין ותוך זמן קצר מונה כמדריך וגם הציע מספר שיטות לייעול הקליעה בכלי נשק מסוימים. דומה היה כאילו הכין את עצמו כל חייו לקראת השירות בצבא, וכאילו היה לו הצבא ייעוד. את הפרק המסכם של הטירונות, שכלל מסע של 120 קילומטרים, עשה והוא סובל מדלקת גיד ברגלו. הוא בלע כדורים, חרק שיניים וצעד. רק כשהגיע כדי אחד-עשר קילומטרים מנקודת הסיום, והקדים בהרבה את רוב הצועדים, הסכים שיסיעו אותו אל היעד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא יענקל’ה אל יחידתו ברמת הגולן. על יחידתו נוטל לכבוש את מוצב החרמון, שנפל בידי הסורים לפני כן. סיירת החטיבה שיענקל’ה שירת בה הובילה את החטיבה. ביום י”ב בתשרי תשל”ד (8.10.1973) נתקלה הסיירת במארב ובקרב שהתחולל נפגע יעקב ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באשקלון והשאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. על גבורתו בקרב הוענק לו “עיטור העוז”.
